מאת: רוני קרביץ
מנהיגות אינה בהכרח תכונה מולדת, אפשר לרכוש אותה עם כמה כללים פשוטים אותם מציע רבנו יונה מגרונה שבספרד
חשבתם פעם מה הופך אנשים מסוימים למנהיגים דגולים?
מה באישיות או בהתנהגות שלהם גורם לאחרים לציית לפקודות שלהם, לכבוש?
מה גורם לסביבה שלהם להאזין ברוב קשב ל'מנהיג', לקבל את העצה שלו, לקבל אותו כאוטוריטה, ולפנות אליהם ביראת כבוד?
נקצר לכם תהליכים. זה לא גובה, זה לא טון דיבור רדיופוני, ולא מראה פנים נעים המשדר נינוחות וקשיחות בו זמנית.
עובדה, נסו לדפדף בראש על אנשים שהיו פופולריים בחברה, לא אחד או שניים, קחו לפחות עשרה כאלה, ונסו להיזכר האם בכל האנשים הללו בלטו תכונות האופי האלה. למיטיבי לכת – נסו אפילו לעשות טבלה, ונסו לבחון אלו תכונות חופפות לכולם.
ואלה לא המשתנים החיצוניים, שאף שאין לזלזל בהם – עדיין הרי שרבים האנשים שניחונו בהם, ועדיין החברה אינה מקבלת אותם כמעצבי השיח ומנהיגים חברתיים.
כדי להבין מה כן הופך אנשים לכאלה, פנינו לבדוק מה טוען אחד מגדולי המנהיגים בכל הזמנים, האדם שהפך את ישראל לאימפריה ולמעצמה בינלאומית, ואף זכה בתואר "החכם מכל האדם", שלמה המלך.
כדאי להקשיב לאיש, שלבטח מבין מילה או שניים במנהיגות. ואת הסוד שלו הוא כותב בספר משלי בשלוש מילים "לתאווה יבקש נפרד".
תחבירית, אני מוכרח לציין, המשפט הזה קצת מוזר. וכדי לפצח את הצופן הזה פניתי לספריו של אחד מגדולי ההוגים היהודיים שחי בגירונה-ספרד, במאה ה-13, רבנו יונה. בספרו "שערי תשובה" הוא מסביר את הדבר הבא: לפעמים אנחנו מגלים אדם שהוא נפרד מכל חבר ועמית, כלומר אדם מבודד חברתית ושלא מסתדר עם הזולת, קצת מסורבל חברתית ולא ממש מסתדר. אנחנו שואלים את עצמינו מדוע זה קורה.
בכן, מבלי להכליל, פעמים רבות הבדידות החברתית נובעת בגלל האדם עצמו: יתכן שהאדם הזה, איך לומר בעדינות, מעט אנוכי.
זה הכל.
לא איש רע, לא איש מריבות, ובטח שלא טיפוס עוין. הוא פשוט מעדיף את הנוחות שלו לפני הנוחות של הזולת. מקדים את האינטרסים והתאוות שלו לפני החברים.
נו, אתם הייתם רוצים חבר כזה?
טיפוס שכשתרצו לצאת לבר, הוא יעדיף סרט. כשתרצו לקנות יחד מתנה למישהו "לא יסתדר לו", אדם שתמיד מתעקש ועומד על שלו, ורואה את עצמו במרכז.
לא מתוך רוע – כן מתוך רצון לספק את גחמותיו.
את המשפט "לתאווה יבקש נפרד" מתרגם רבנו יונה כך: "נפרד- יבקש תאווה". מי שנפרד מהחברים שלו, זה מפני שהוא מבקש ומעוניין קודם כל לספק את עצמו.
אדם שרוצה לשפר את כישוריו החברתיים צריך לזכור שלחברים יש מחיר. להשתלבות בחברה יש מחיר, לעיתים על האדם להעדיף את האינטרס של הזולת – כדי לזכות בחברות.
שימו לב – כפי שאתם הייתם מעדיפים לשהות במחיצתו של האדם הנוח, המבליג, המוותר, המתחשב, ככה גם אתם יכולים להוות את האישיות המקסימה הזו, הנאצלת, המפרגנת, המחמיאה, המתחשבת. (לא אמרתי להיהפך לסמרטוט, יש מקרים עקרוניים בהם האדם יעמוד על שלו)
זה לא פועל ב'בום', וזה לא קסם, אבל זה תהליך שאם תיכנסו אליו – החברה תקלוט את זה אט אט, ואתם תרגישו את זה בתוך עצמכם.
רוני קרביץ הינו מרצה בתוכניות חוץ אקדמיות בקמפוסים המובילים. מרצה לארגונים עסקיים, חברות היי טק, בתחומי מחשבה, זהות והגות יהודית. הרצאתו "תפקיד היהדות בעידן הדיגיטלי" פורצת דרך, מרתקת וזכירה. משמש ככותב, יוצר תוכן קריאטיבי ב"גלובס" ו"וואלה", יועץ למיזמים חינוכיים, חברתיים, ופעיל בפורום מועצת ההסכמות בקונגרס הישראלי.