משפט בן אלפיים שנה מגלה כיצד המיעוט האתני הזניח הצליח לשרוד היסטוריה מאתגרת במיוחד
סרטון שרץ ברשת מגלה כיצד נפוצו דתות: אם נביט אל אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון ב-13 מאות השנים האחרונות, נגלה די מהר שבהכללה – בכל מקום שהיו בו כיבושים של האימפריה הרומית הקדושה ומחליפותיה, נפוצה הדת הנוצרית.
בעוד שבמקומות שאותם כבשו הערבים – הושלטה דת האיסלם.
מפיצי הסרטון מבקשים לקדם את הטענה ולפיה הדתות אינן באמת אמונות כנות של בני אדם, אלא הן הושלטו בכוח החרב או הסהר, הצלב או האינקוויזיציה.
אלא שהטענה לא לקחה בחשבון משתנה קריטי אחד: היהודים.
מלבד בודדים, היהודים המשיכו את האמונה שלהם ואורח חיים הייחודי והשונה גם בקרב חברות לא-סובלניות בעליל. כאלה שלא ראו בעין יפה את העובדה כי יש דת אחרת שונה משלהם, ולעיתים הם גם החצינו את אי שביעות רצונם. די אם נזכיר כאן את הגטו, המלאח, גירושים, פוגרומים, גזירות, וויכוחים פומביים מבוימים, עלילות דם, מסעי צלב, ועוד.
מה סוד כוחם של היהודים לשמור על אורח חיים בתוך חברה עוינת?
המשנה במסכת אבות עונה על כך במשפט אחד: "כל שמעשיו מרובים מחכמתו למה הוא דומה? לאילן ששורשיו מרובים, וענפיו מועטים. עד שכל רוחות שבעולם אינן מזיזות אותו ממקומו."
רבים מאיתנו סבורים כי החכמה היא השורשים, והתוצאות אלו הענפים = המעשים. אולם חכמי המשנה מגלים לנו כי היציבות והעוגן של אדם ושל חברה נטועים ביכולת שלנו לתרגם רעיונות – למעשים.
ברגע שאנחנו כחברה מנכיחים את הערכים שלנו בחיי המעשה והפרקטיקה, זו הערובה לכך שהם ישרדו, שהתרבות שלנו תשרוד, ושאנחנו נשרוד.
רוני קרביץ הינו מרצה בתוכניות חוץ אקדמיות בקמפוסים המובילים. מרצה לארגונים עסקיים, חברות היי טק, בתחומי מחשבה, זהות והגות יהודית. הרצאתו "תפקיד היהדות בעידן הדיגיטלי" פורצת דרך, מרתקת וזכירה. משמש ככותב, יוצר תוכן קריאטיבי ב"גלובס" ו"וואלה", יועץ למיזמים חינוכיים, חברתיים, ופעיל בפורום מועצת ההסכמות בקונגרס הישראלי.
