מאת: רוני קרביץ
מאיזה חומר יצוקים המנהיגים, ומה בעצם הופך אותם לכאלה?
האם את, אתה, אני או כל אחד יכולים להיות מנהיגים דגולים, או שמא מי שלא נולד עם תכונות האופי הנכונות, עם הכריזמה, הנוכחות, הקול והטון, לעולם יחיה בשולי החברה?
ובכן, מסתבר שלמנהיג יש תקשורת סמויה בינו לבין סביבתו. תקשורת שלא תמי היא, הסביבה, מודעת אליה, ולעיתים אפיל והמנהיג אינו מודע לה.
החברה מנשאת מנהיגים באופן טבעי, אורגני, מתוך הבנה ש"זה משתלם לה" שהאיש הזה או האשה הזו יביאו לה ערך מוסף וטוב שלא יקרה בלעדיה או בלעדיו.
מנהיגות אינה רק השפעה חברתית, מנהיגות היא הובלה של פירטים רבים יחד – המרכיבים את הפסיפס המכונה "חברה" – אל יעדי העל שלה, שהיא מציבה לעצמה, או שהמנהיג מציב לה. הוא מתעל את האנרגיות הכלליות למטרות שהאדם הבודד אינו יכול לעשות אם לא שהוא חלק מכוח חברתי חזק, תנועה שבה המון פריטים פועלים יחד לאותה מטרה.
איפה הבעיה?
אה, שכחנו.
כדי שיהיו לנו מנהיגים אנחנו צריכים לתת להם המון כוח. לתת באופן שלא בטוח שנקבל אותו בחזרה – אלא אנחנו פשוט אמורים לסמוך עליהם.
וכאן ה'אבל' הגדול.
חוסר יושר, ניקיון כפיים והבנה מעמיקה של הצרכים של כל אחד מול הצרכים של כלל החברה – הם קריטיים במנהיגות.
לא פחות מכריזמה ונוכחות מרשימה.
אז מהי המנהיגות שאנחנו רוצים, ואיך היא תעבוד?
דו שיח מרתק שהתחולל לפני למעלה מאלף שנה בממלכת כוזר, ועלה על הכתב בספרו המרתק "הכוזרי" של רבי יהודה הלוי, מעניק הצצה לתפיסת היהדות למנהיגות.
בסיפור המסגרת, מלך כוזר מבקש מהחכם היהודי להבין את תפיסת העולם של היהדות, בין היתר בגישה שלה לאזרחות טובה. "מיהו האזרח למופת" תוהה מלך כוזר "זה שהיהודת מחנכת ודוחפת להיות כמוהו?"
החכם היהודי עונה תשובה, איך לומר, קצת מוזרה: "בעינינו, האזרח למופת הוא זה שמכיר את הצרכים והיכולות של כל אחד בממלכה. הוא מנהל ומאזן נכון את המשאבים הפנימיים של הציבור. הוא זוכה ביושר באמון של הציבור ככה שברגע שהוא יקרא להם אל הדגל, לגיוס כללי,צבאי, חברתי או אחר, הם יתייצבו."
מלך כוזר, מופתע, מגיב: "סליחה, אני לא בטוח שאנחנו משדרים על אותו הגל. אני דוברתי איתך על אזרח. אתה במקום זה מתאר לי פרופיל של מנהיג"
החכם היהודי, שרק המתין לתגובה הזו, מגיב "אצלינו כל אזרח, הוא גם מנהיג!"
האדם הוא קודם כל מנהיג – את עצמו. מנהל נכון ומאזן בין הצרכים, הדחפים, הערכים והעקרונות שלו. יודע כיצד לדחות סיפוק, וכיצד לתעדף משאבים מוגבלים כמו אנרגיות וזמן.
המנהיג, בעצם חייו, משדר מנהיגות אמיתית: פנימית, ערכית ומהותית. מנהיגות של קביעת סדרי עדיפויות, תיעול משאבים, ניהול אנרגיות והנעה של כלל מרכיבי הנפש אל מטרת העל שלה.
עד כדי כך, אומר החכם היהודי למלך כוזר, עד כדי כך האדם צריך לדעת להנהיג את עצמו, עד שהאזרח היהודי – כל אזרח – צריך להיות מוכשר להנהגה רמה כזו שאם יטילו עליו בהפתעה הנהגה של חברה, עיר או מדינה, הוא יהיה מוכשר לעשות זאת.
זהו מנהיג שחברה צריכה. מנהיג שמכיר את הצרכים שלה, שיודע למקסם ולתעל את כל האנרגיות שלה למקום אחד, ובעיקר – כזה שאפשר לסמוך עליו שהוא עושה תמיד את הדבר הנכון, לא מעגל פינות עבור עצמו ולא מוותר.
זו התכונה הכי חשובה למנהיג, והיא זו שכובשת את החברה. יותר מכל כריזמה או נוכחות מתפרצת.
רוני קרביץ הינו מרצה בתוכניות חוץ אקדמיות בקמפוסים המובילים. מרצה לארגונים עסקיים, חברות היי טק, בתחומי מחשבה, זהות והגות יהודית. הרצאתו "תפקיד היהדות בעידן הדיגיטלי" פורצת דרך, מרתקת וזכירה. משמש ככותב, יוצר תוכן קריאטיבי ב"גלובס" ו"וואלה", יועץ למיזמים חינוכיים, חברתיים, ופעיל בפורום מועצת ההסכמות בקונגרס הישראלי.
