מאת: רוני קרביץ
בעידן שבו ריבית הפריים עולה, המשכנתא הופכת להיות לסיפור יקר והדירה רק מתרחקת, מודל אחד יכול לשנות עבורנו את המשק
תודו, הייתם ממש שמחים לחיות בחברה שבה אתם יכולים לקבל אשראי בחינם. הלוואה כזו שאת כל מה שקיבלתם – אכן תחזירו, אבל לא עשר אגורות יותר.
וכשהעיניים של משקיעים, רוכשי דירות, בעלי עסקים ו"סתם" אנשים שבקושי סוגרים את החודש נשואים לנגיד בנק ישראל, שאולי יעלה בחודש הבא שוב את ריבית הפריים, כלומר את ריבית בנק ישראל, הסיפור הזה הופך להיות דחוף פי כמה וכמה, וחשוב גם להסביר למה.
כל ישראלי שני מכיר את המילה "אוברדראפט"
תראו, אדם שנמצא ביתרת חסר, "אוברדראפט", כלומר במינוס בעו"ש בבנק. עשוי לשלם ריבית שנתית של 8%-9%. הלוואה לדיור ("משכנתא") היא הזולה ביותר ומחירה עומד סביב ה-3% עד 5%, "בלבד". פירעון של הלוואה של 500,000 ₪ לאורך 25 שנה בריבית הנ"ל ובתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן, עשוי להגיע למיליון שקל. כלומר, אם תיקחו את ההחזר החודשי, ותכפילו ואתו ב-300 חודשים, תגלו ששילמתם לבנק חצי מיליון שקלים עבור האשראי עצמו, עוד לפני הדירה והדברים שבאמת תשתמשו בה. היכנסו למחשבון משכנתא פשוט של כל בנק למשכנתאות ותגלו את זה.
אולי לא שמתם לב, אבל ייתכן שהתשלום עבור האשראי הוא הוצאה הגדולה ביותר שתוציאו אי פעם, למעט אולי הדירה עצמה.
סוד הבנקאות היהודית
במשק יהודי, אדם שלא מצליח לסגור את החודש לא נכנס לאוברדראפט, וסטודנט שרוצה להקים סטארט-אפ לא צריך ללכת לבנק. במשק אמיתי אין בנק למשכנתאות, ולמעשה אין בנק בכלל. אדם שרוצה הלוואה פשוט דופק בדלת של השכן ממול, כן ההוא שכבר ניהל חברה או שתיים בקריירה שלו, ויש לו קצת כסף בצד, ומבקש הלוואה. אם לשכן יש במקרה קצת חסכונות, הכסף הזה לא ישן בפק"מ. הוא פשוט מחכה לסטודנט שידפוק בדלת ויספר שהוא עומד להקים סטארט-אפ.
אגב, סוד ישן, הסיבה שיש לשכן ההוא המון כסף, היא בגלל העובדה הפשוטה שכשהוא היה סטודנט בשנה ג' והיה לו חזון מטורף לסטארט-אפ משלו, הוא דפק על הדלת של השנים מול לפני עשרים שנה, כשהקים את ה"סטארט-אפ" שלו.
היפני שניסה לשנות את העולם
כבר היה כלכלן מודרני שחשב על הכיוון הזה, נגיד הבנק המרכזי ביפן, שכדי לעודד צמיחה בתקופת המיתון הוא הצניח את הריבית לרמת ה-0%, מהלך שאמור היה לעודד את היזמים ליטול הלוואות ולעורר את המשק. אבל כאן התרחשה בעיה אחרת: אף אחד לא רצה להעניק הלוואות. למה לתת הלוואות שלא מרוויחים עליהם, שאלו הבנקים בצדק. הרוהיקו קורודה לא ענה, ופשוט הוריד את הריבית ל"ריבית שלילית" בת 0.1%, ובמילים פשוטות: בנק שלא נותן הלוואות, נאלץ לשלם קנס.
המשקיע שיודע להפוך השקעות למניבות
ליהדות יש תשובה אחרת: ה"משקיע" כאן לא עושה את זה כדי לקבל אחוזים ומינוף להון שלו, אלא הוא פועל מאותה הסיבה שאנשים מעניקים כספים לצדקה. בשתי מילים: אחריות חברתית. ובלשון התורה (דברים פרק טו, ז) "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ (הלווה לו, על פי פירוש רש"י) דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ." יש לי אחריות כלפי החלשים, כולל אחריות להעניק הלוואה.
זה קצת דומה ל"משקיע-סיד" בימינו, בעידן ההיי-טק, רק בצורה היותר חברתית שלו, פחות עסקית. והם אלה שיגרפו את הכסף הגדול.
אנשים אמידים שיש להם המון כסף, לא צריכים לעבוד קשה כדי להרוויח. הם יכולים לתת לכסף לעבוד בשבילם בהלוואות לאנשים אומללים מהמעמד הנמוך ששבויים במצב ממנו כמעט ולא יוכלו להשתחרר. את הכסף שהם ירוויחו מהעסק שבדרך או מההשכלה שהם רוכשים הם כבר משכנו עבור הריביות העתידיות. זו הסיבה שרוב האנשים מתקשים להיחלץ מהסטטוס הכלכלי שלהם, ואני מדבר על אלו שרוכשים השכלה ומקצוע ומתפרנסים היטב. חלק ניכר מעוגת התקציב מופנית כדי לשלם עבור הלוואות ישנות.
הכלכלה היהודית מבקשת למנוע את השוק הזה של סחר באשראי, שזה בשבילה "שוק אפור" – מפוקח ככל שיהיה, ובמקביל לעודד ככל האפשר יזמות וצמיחה, היא מציעה מודל הכולל
א. הפרטת ההלוואות מהבנקים והעברתם לשוק הפרטי-חברתי.
ב. הענקת הלוואות ללא ריבית כלל.
וכאן חשוב לשים לב: יש הלוואות שנועדו לחלץ אדם שנקל למצוקה. אדם שמשבר הקורונה לא היטיב עימו, למשל, והוא כעת צריך כמה שקלים כדי להשאיר את הראש מעל המים ולקנות לחם וחלב במכולת. זו הלווה שאיש לא אמור לעשות ממנה רווחים.
לעומת זאת יש סוג אחר של הלוואה, שגם במודל התנכ"י נוכל לעשות ממהנ רווחים: לוואות שנועדו ליזמים להקים עסקים.
בסוג הראשון, הדבר היחיד שמעודד את בעלי ההון להעניק הלוואה הוא הציווי הדתי-מוסרי המחייב להעניק הלוואות למי שיש בידו היכולת. היהדות מאמינה בזה, בחינוך לערכים שמוביל לסולידריות ומעורבות חברתית. שילוב כוחות נדיר בין משרד האוצר למשרד החינוך.
אבל הלוואה שנועדה לעזור לסטארט-אפים לקום, היא בעצם גם אינטרס של השכן העשיר והמעונב, לא פחות מהסטודנט עם הכפכפים והעיניים הבורקות. במשק שבו אין אפיק השקעה של ריבית, אפיק ההשקעה המרכזי לאנשים עם כסף פנוי בצד הוא להיכנס לשותפות עם יזם בעל חזון ומועט אמצעים, ולהתחלק ברווחים אחרי האקזיט.
נכון שהלוואה כזו מותנית בכך שבעל ההון מוכן לקחת אחריות שהעסק אכן ירוויח, אבל מצד שני – זה מה שיפה בזה. הלוואות יהיו דבר יקר לא בגלל המחיר שלהן, אלא בגלל שצריך רעיון באמת טוב ומעשי כדי לקבל אותן. שימו לב כמה המודל הזה עובד יפה כיום, בעידן שבו הריבית שחוקה.
כך יוצא שכולם מרווחים: לבעל ההון יש דרך לעשות רווחים. לסטודנט יש משקיע, ועל הדרך הוא זכה ביועץ סתרים: בכל ההון שכבר יודע איך עושים כסף וכעת הוא שותף אקטיבי שינסה בכל מאודו שהעסק יצליח. ובעיקר – המשק כולו מרוויח, כי אין דבר כזה הון פנוי ששוכב בלי לעשות כלום וצובר ריבית מעצם ההלוואה, כל שקל פנוי מתועל ליזמות וצמיחה.
גם הריבית שכה קורצת לאנשים זכתה למסמך הלכתי-משפטי משלה, בדמות ה"היתר עיסקה". מסמך שמגדיר כל הלוואה כהלוואה למטרת יזמות + חלוקה מוסכמת מראש ברווחים. כל הבנקים בישראל חתומים על המסמך הזה, שיש לו תוקף משפטי לחלוטין, אולם הררי סעיפים מעקרים אותו כמעט מכל תוכן מעשי.
העתיד החברתי בידיים שלנו. בחברות רבות, ובעיקר בקהילות שבהן מכירים אישית את החברים, פותחים "קופת גמ"ח" (גמילות חסדים) שבה מפקידים חברי הקהילה חלק מסוים מהונם הפנוי. גזבר מתעל את ההון תמורת ביטחונות ראויים ללווים שזקוקים לכסף הזה.
המודל הזה עובד מצוין בארץ ובחו"ל ואין שום סיבה שהוא לא יעבוד בקהילה שלכם. קהילה יכולה להיות שכונה, מקום עבודה או אפילו מועדון הורי גן לימור. כאמור, זה מודל שבו כולם מרוויחים, ובעיקר – זהו עוד צעד בדרך להתנער משלטון הבנקים ולבנות כלכלה טובה בחברה טובה יותר.
רוני קרביץ הינו מרצה בתוכניות חוץ אקדמיות בקמפוסים המובילים. מרצה לארגונים עסקיים, חברות היי טק, בתחומי מחשבה, זהות והגות יהודית. הרצאתו "תפקיד היהדות בעידן הדיגיטלי" פורצת דרך, מרתקת וזכירה. משמש ככותב, יוצר תוכן קריאטיבי ב"גלובס" ו"וואלה", יועץ למיזמים חינוכיים, חברתיים, ופעיל בפורום מועצת ההסכמות בקונגרס הישראלי.
