ושמחת בחגך ללא תנאי

מאת: נפתלי בר נתן

מאמר זה נכתב בסוכות תשפ"ו, מאמר שנכתב ברגשות מעורבים במשך שנתיים מאז שמחת תורה 2023 לפעמים קשה לשמוח. עם זאת, התורה מחייבת אותנו לשמוח בחג ולא מאפשרת לנו אחרת:

"חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵח (דברים טז, יג-טו).

השיח הרווח ברחוב ברור, אני שומע את זה בכל שיחת מסדרון, שיחת מעלית או אפילו רק בשלום שלום עם השכנים: מה שלומך? בסדר בהתאם לנסיבות…

מאז ה7 לאוקטובר 2023 אנשים מסתובבים עם לב כבד ומצפון אם הם מרגישים טוב. כאילו איזה זכות יש להם להרגיש טוב כשכל כך הרבה אנשים מרגישים רע בעקבות המצב. לכן אם תשאלו את אותם אנשים מה שלומם? הם ישתדלו לצמצם את עצמם לגודל הקטן ביותר שהם יכולים ולהתכנס לאפלה כאות הזדהות עם החטופים וההרוגים.

ככל שהתקרבנו לחג הסוכות ובטח ככל שאנחנו מתקרבים לשמחת תורה השאלה מתעצמת ביתר שאת ויתר עוז.

השאלות מהדהדות בזעקה חרישית:

איך אפשר לשמוח בחג כשיהודים עדיין שבויים בידי החמאס כבר למעלה משנתיים?

איך אפשר לשמוח כשכל כך הרבה משפחות חדשות שכולות במעגל האבל?

איך אפשר לשמוח כשחיילים, מיטב בנינו ובנותינו נלחמים ברגעים אלה ממש בחזיתות השונות?

כדי לענות על שאלות קשות אלו אשאל 2 שאלות נוספות:

1. האם מותר שלא לשמוח בחג?
2. מה ההגדרה של שמחה בעולם היהודי?

לפני שאענה על שאלות אלו אספתי קצת מספרים מהאלף שנים האחרונות כדי לקיים את המשנה "דע מאין באת ולאן אתה הולך"

1066: פוגרום גרָנָדָה

פוגרום גרָנָדָה הוא טבח שנערך בתאריך, 30 בדצמבר, 1066 כנגד הקהילה הפוגרום החל כשהמונים מוסלמים הסתערו על הטירה של שליט גרנדה ורצחו את יועצו היהודי (רבי יהוסף הנגיד (בנו של רבי שמואל הנגיד) והמשיך בטבח של כלל האוכלוסייה היהודית של העיר[2].

1096: גזירות תתנ"ו

גזירות תתנ"ו או מאורעות תתנ"ו הם סדרת פרעות, שהתרחשו בשנת 1096 באירופה במסע הצלב הראשון, וכללו טבח המוני של יהודים על ידי הנוצרים.

1190: הטבח ביהודי יורק

הטבח ביהודי יורק היה אירוע מוות על קידוש השם שהתרחש ב ,16 במרץ 1190 בעיר יורק שבאנגליה, כשהמון צר על חלק מיהודי העיר ודרש שימירו את דתם. בתגובה, העדיפו היהודים למות על קידוש השם מלהתנצר. בפוגרום נספתה קהילת היהודים בעיר, בהם כ-150 יהודים שהתבצרו במצודת קליפורד וביניהם רבי יום טוב בן יצחק מיואני ורבי אליהו מיורק מבעלי התוספות.

1391: גזירות קנ"א

גזירות קנ"א הן כינוי לפרעות שביצעו נוצרים קתולים נגד יהודים בספרד בשנת ה'קנ"א (1391). רבים מהיהודים לא עמדו בכפייה להתנצר, ונטשו את אמונתם.

1465: הטבח ביהודי פאס _(אחרי שב1033 עברו פרעות באזור)

הטבח ביהודי פאס של שנת 1465 התרחש במרוקו מהקהילה היהודית בעיר, שמנתה כנראה מספר אלפי נפשות, שרדו 11 יהודים בלבד (6 נשים ו-5 גברים). פרעות אנטי-יהודיות דומות התרחשו בהמשך בערים ברחבי מרוקו. המרד הוביל לנפילת השושלת המרינית ששלטה אז במרוקו [6].

1648: גזֵרות תַ"ח–תָ"ט

גזֵרות תַ"ח–תָ"ט או פרעות ת"ח–ת"ט אלפים נטבחו או מתו ברעב ובמגפות, ורבים אחרים נמלטו, נמכרו לעבדות או המירו את דתם. מספר ההרוגים היהודים מידי הקוזאקים המורדים ב-1648 מוערך שנהרגו בין 40,000 ל-50,000 יהודים בסך הכול, שנטבחו בידי הקוזאקים, הרוסים, השוודים, בעלי-בריתם, וגם בידי הפולנים, שטבחו ביהודים בחשד לשיתוף פעולה עם הפולשים. [7]

1679: גירוש מַוְזַע

גירוש מַוְזַע היה אחד האסונות הגדולים בהיסטוריה של יהדות תימן, אשר התרחש בשנת 1679. בשנה זו גורשו יהודי תימן אל דרום תימן לאזור שפלה מלוח וצחיח בשם תהאמה ורק רבע עד שליש מהגולים נותרו בחיים וזכו לשוב מגלות זו לאחר כשנה.

1768: טבח אומן

בשנת 1768 מספר ההרוגים בטבח הגיע לכ-30,000 יהודים.[9]

1819: פרעות הֶפּ-הֶפּ

פרעות הֶפּ-הֶפּ (Hep-Hep) הן כינוי לפרעות שנערכו ביהודי גרמניה בשנת 1819. הפרעות החלו ב-2 באוגוסט 1819 בעיר וירצבורג והתפשטו משם לכל שטח הקונפדרציה הגרמנית. מספר הקרבנות לא ידוע. בחלק ממדינות גרמניה נשלחו כוחות צבא לדכא את הפרעות.

1903: פרעות קישינב

פרעות קישינב פרעות קישינב , שהתרחשו בפסחא 1903 בסוף חג הפסח  ונמשכו שלשה ימים. בפרעות נרצחו יותר מחמישים יהודים, עוד עשרות נפצעו באופן קשה, מעל 500 נפצעו קל ומעל ל-700 בתים ועסקים רבים נבזזו ונהרסו.

התקפה נוספת על יהודי קישינב נערכה שנתיים אחר כך, במשך יומיים, הפעם בסוכות 1905, תקפו למעלה מ-600 קהילות יהודיות ברחבי רוסיה.

המספר הגדול ביותר של פוגרומים נרשם במחוז צ'רניגוב בצפון אוקראינה. הפוגרומים שם באוקטובר 1905 גבו את חייהם של 800 יהודים.

1920-1917: פרעות פֶּטְליוּרָה

פרעות פֶּטְליוּרָה למעלה מ-1,500 פוגרומים נפרדים שהתקיימו ב-1,300 מקומות יישוב שונים, נטבחו לפחות 50,000 יהודים, וההערכות המקסימליות מגיעות אף ל-200,000 הרוגים (אך נטען כי אומדן זה כולל גם את הפצועים). רבבות נפצעו, עונו ונאנסו.

1934: הפוגרום בעיר קונסטנטין באלג'ריה

פוגרום זה, המכונה: פרעות קונסטנטין, אלג'יריה, התרחש ב- 05/08/1934 במשך שלושה ימים תמימים (3–5 באוגוסט 1934) בעיר קונסטנטין שבאלג'יריה ובהן רצחו המוסלמים 25 משכניהם היהודים, פצעו יהודים רבים נוספים והרסו את חנויותיהם ובתיהם [ויקיפדיה: פרעות קונסטנטין, אלג'יריה (1934)].

1938: ליל הבדולח

ליל הבדולח הוא הכינוי ללילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 לפחות 400 הרוגים ישירים, לפחות 400 נוספים שמצאו את מותם בהמשך במחנות הריכוז בהם נכלאו, ועוד רבים שהתאבדו כתוצאת הפרעות.

1941: פרעות יאשי – רומניה

במהלך הפעולה היהודים נשדדו, בתיהם, עסקיהם ומוסדותיהם נבזזו, ויהודים רבים נרצחו. כך, על פי ספירת השלטונות הרומניים, מספר קורבנות היהודים עמד על 13,266, ולפי רשימה שמית שערכה הקהילה היהודית לפחות 14,850 יהודים נרצחו. בנוסף למספרים אלה, נרצחו יהודים נוספים שלא היו רשומים בפנקסי הקהילה. לכן המספר הכולל המדויק אינו ידוע, וישנן הערכות שונות המגיעות עד ל-20,000 נרצחים[19].

1941: הפַרְהוּד

פַרְהוּד (الفرهو) הוא כינוי לפוגרום שנעשה ביהודי בגדאד בחג השבועות 1–2 ביוני .1941 במהלך הפרעות נרצחו למעלה מ1,000 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים, ורכוש רב נבזז.

1941: הפוגרומים בלבוב

6,000  יהודים נרצחו בפוגרומים על ידי יחידות האיינזצגרופן, לאחר הפוגרומים הקימו הנאצים בעיר את גטו לבוב, שאכלס כ-120,000 יהודים אשר גורשו רובם למחנה ההשמדה בלז'ץ או נרצחו בתחומי העיר במהלך השנתיים שלאחר הפוגרומים. קהילת יהודי העיר הושמדה כמעט לחלוטין עקב הפוגרומים.

במשך אלפי שנים העם שלנו מגורש, מנודה, נשחט ונאנס ללא הכר. כשהבן שלי נכנס לעזה בפעם הראשונה, הוא התקשר אלי ואמר לי בקול רועד, אבא אני נכנס לעזה…. שאלתי אותו למה אתה מדבר ככה?

אתה פוחד? הוא ענה שלא

אמרתי לו, אז תשמח! אתה זוכה להחזיק נשק יהודי, אתה זוכה להגן על העם שלך, על האחים שלך ועל המשפחה שלך. אתה זוכה למה שיהודים לא היו מסוגלים לעשות במשך אלפי שנים.

מה ההגדרה של שמחה?

שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תקכט סעיף ב: חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו. כיצד משמחן? הקטנים, נותן להם קליות ואגוזים; והנשים, קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו. וחייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר עניים.

סעיף ג: אדם אוכל ושותה ושמח ברגל. ולא ימשוך בבשר וביין ובשחוק וקלות ראש, לפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה, אלא הוללות וסכלות, ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות, אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר.

אנחנו לומדים מהשולחן ערוך שמצד אחד חייב אדם לשמוח במועד, מצד שני לא להיגרר לשחוק וקלות ראש.

ומה עושה אבל שיושב שבעה והגיע מועד?

איך ושמחת בחגיך אם אני אבל? התורה מלמדת כי לא ניתן לרפא את השבר על נקלה, בהחלטה ש’הענין סגור, ממשיכים קדימה’, וכן צריכים להקדיש זמן לעצם האבלות, להכרה באבדן ולצער. התורה, היא התרופה לכל חולי וצער. עליה נאמר “פקודי ה’ ישרים משמחי לב” – גם לאבלות יש גבולות ועל כן חז"ל קבעו לנו מנהגים וסדרים של שבוע, חודש ושנה.

הפוסקים חולקים מתי אדם צריך לקום מהשבעה לפני החג, האם שעתיים לפני כניסת החג או מפלג המנחה אבל בדבר אחד הם לא חולקים – אדם חייב לקום מהשבעה.

לכל דבר חייבים מסגרת וגבולות, התורה לא מאפשרת לאדם לשקוע לעצבות ומרה שחורה ולכל דבר יש את הזמן שלו שבעה בשבוע הראשון ולארח מכן 30 ואז שנה ונגמר. מתקדמים הלאה.

כתב הרמב"ם בהלכות לולב (ח', ט"ו): "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצווה בהן, עבודה גדולה מאוד היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל".

הרי שהשמחה צריכה להיות מלווה בעשיית מצוה.

וכן כתב רבנו בחיי (כד הקמח, ערך שמחה): "ולא תמצא בכל ספרי הקדש שישבח השמחה, אלא בענין העבודה וההשגה בהקב"ה… כי הצדיקים שלוחי השי"ת זריזין לעבוד את ה' בשמחה".

כאמור, ניתן לראות בפוסקים שלא די שאין היתר לא לשמוח אלא חובה על האדם לשמוח בחג. מדברי הרמב"ם ומדברי רבנו בחיי כבר קיבלנו רמז מה ההגדרה של שמחה ומה היא שמחה יהודית.

עתה נענה לשאלה השנייה: מה ההגדרה של שמחה בעולם היהודי?

לפי וויקופדיה:

שִׂמְחָה היא רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח טוב ומרומם. לרוב בעקבות התרחשות או חוויה אותה הוא מפרש כחיובית מבחינתו באחד מהיבטי חייו, או בעקבות היזכרות בחוויה כזו.

השמחה יכולה להשתנות בעוצמתה לפי עוצמת ההתרחשות או הרגש – משמחה פשוטה המתבטאת כשביעות רצון עבור דבר שיכול להיות בעל משמעות קטנה בחיי האדם, ועד שמחה עוצמתית ומציפה, למשל אדם שפוגש אהוב אחרי שנים רבות, או אדם שצפייה מאוד משמעותית בחייו מתגשמת.

ההגדרה של וויקופדיה לא מתאימה לעולם היהודי, זאת שמחה שתלויה בדבר, בטל הדבר בטלה השמחה. השמחה בקב"ה היא שמחה נצחית, כפי שקראנו קודם ברמבם וברבנו בחיי:

כתב הרמב"ם בהלכות לולב (ח', ט"ו): "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצווה בהן,

וכן כתב רבנו בחיי (כד הקמח, ערך שמחה): "ולא תמצא בכל ספרי הקדש שישבח השמחה, אלא בענין העבודה וההשגה בהקב"ה… כי הצדיקים שלוחי השי"ת זריזין לעבוד את ה' בשמחה".

רש"ר הירש על הפסוק וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵח: מפסולת גורנך ויקבך אתה עושה לך את סוכות חגך. באותן סוכות נודדים אתה שמח בהתרוממות לאומית עם כל בני ביתך בשעריך. יתר על כן, בתקופת האסיף אתה עוזב את השדה ואת הכרם, את הגורן ואת היקב ואתה מתאחד עם הקיבוץ הלאומי הנאסף במקדש ה' במקום הנבחר, שכן מקור ברכתך ושמחתך איננו בשעריך, בשדותיך ובכרמיך, בגורנך וביקבך, אלא ה' אלהיך הוא המשפיע עליך את הברכה ממקום תורתו ובאמצעות תורתו. אם תגור באהלה בנאמנות. בדבקות זו בה' ובתורתו, לא בעיר ובשדה, בגורן וביקב, תהיה שמח ושמחתך תתקיים 'והיית אך שמח'".

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כּחוֹ וְכָל הַחוֹלַאַת הַבָּאִין עַל הָאָדָם, כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה… וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיך לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת לִהְיוֹת אַך שָׂמֵחַ תָּמִיד כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשׁך עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים, עַל כֵּן צָרִיך לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל וַאֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא  – דברי צחוק.

(ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, כד)

ההתהוללות היא התעלמות האדם מעצמו וירידתו אל מה שלמטה ממנו, ואילו השמחה היא השתחררות של האדם מעצמו והתחברותו עם מה שלמעלה ממנו.

(ויש לשאול, שאם מצוה גדולה לשמוח בימי חג הסוכות, אם כן מדוע דווקא בימים אלה ציונו ה' יתברך לצאת מדירת הקבע ולעבור לדירת עראי? אדרבה, בוודאי שהמקום הראוי יותר לשמחה הוא בתנאי החיים אשר הורגלנו אליהם, איש איש בביתו.

והגאון רבי יעקב נימן זצ"ל (ראש ישיבת אור ישראל בליטא ובפתח תקוה), ביאר בזה, שאדרבא, מאחר ושמחה אמיתית לא ניתן להשיג אלא כשבאים לידי הכרה שהעולם הזה אינו אלא "דירת עראי", לכן נצטוינו לשמוח דוקא ב"דירת עראי", כי מי שחושב שתכלית האדם היא בעולם הזה, ונוהג כאן כמנהג "ישיבת קבע", אין באפשרותו להגיע לידי שמחה אמיתית.

והזכיר עוד בענין זה הגאון רבי משה רוזנשטיין זצ"ל (המשגיח בישיבת לומז'ה), לגבי מנהג רבים, הקוראים במגלת "קהלת" בחג הסוכות. ומסבירים את הטעם בזה, שכן במגילת קהלת כתב שלמה המלך על העולם הזה שכולו הבל. לכן קוראים בה, כדי שלא ישמח אדם יותר מדי בחג הסוכות, ויזכור שהעולם הזה חולף ואינו תמידי.)

הרב זקס בספרו "מועדים לשיחה" כותב על ימי הסוכות כך:

השמחה היא לב היהדות. "עיבדו את השם בשמחה בואו לפניו ברננה" נאמר בתהילים. עם ישראל היה עתיד לדעת ייסורים וחורבנות, גלויות ורדיפות, כפליים מכל חטאותיו ושבע שבעתיים מחלקו בעולם; אך לא העצבות החזיקה את ראשו אלפי שנים מעל ים הסבל, כי אם השמחה – שמחה דתית עמוקה.

בחודש האחרון של חייו הזהיר משה את העם לבל יראה כמובנים מאליהם את הארץ, את חיי החירות בה ואת פירותיה, ולבל ישכח מאין בא. הארץ אינה שייכת לעם אלא לאלוהים, ועל כן הדרך היאה לחגוג בה היא הכרת הטוב. מוראות גדולים יבואו, הזהיר משה, אם יאבד העם ביום מן הימים את היכולת לשמוח. קללות ירדפוהו וישיגוהו "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל." (דברים כח, מז)

היהדות איננה דת של סגפנות, הכחשת העצמי ושלוות הסובל. היא גם אינה אמונה המרשה לעצמה להיכנע לטרגדיה. פעם אחר פעם כעוף החול, היא קמה מן העפר, מן הייאוש ומתן התבוסה, התחדשה ואספה כוחות שאף עלו על כוחותיה טרם האסון. ביהדות, היכולת לשמוח היא סימנה של אמונה שלמה.

על הכותב: נפתלי בר נתן איש הגות, מרצה בעולם תוכן יהודי, מומחה לאסטרטגייה ושיווק נדל"ן.