אלול החדש מי אני רוצה להיות בשנה הבאה?

מאת: משה שמש – קופירייטר ויועץ אסטרטגי

לחודש אלול יש צורך במיתוג ויחסי ציבור מתחדשים  

במשך שנים הוא נארז אצל רבים באריזה כבדה: שופר, סליחות, חשבון נפש, פחד מיום הדין, רשימת חטאים, בדיקה עצמית, אולי גם קצת אשמה. מבחינה תדמיתית אלול קיבל צבעים כהים.

אבל בפנימיות שלו מסתתר סיפור נוסף…

אלול הוא חודש של קרבה.

"אני לדודי ודודי לי" הוא לא משפט של איום. הוא משפט של קשר, של תנועה פנימית. של אדם שמבין שהוא לא עומד מול בורא עולם כזר, אלא נכנס מחדש למערכת יחסים.

וזה כבר משנה את כל התודעה ( והמארז המיתוג)

כי אלול איננו רק חודש שבו אדם שואל מה עשיתי לא נכון. הוא חודש שבו הוא שואל שאלה עמוקה יותר:

מי אני רוצה להיות בשנה הבאה?

זה ההבדל בין חשבון נפש טכני לבין חשבון נפש פנימי.

לא רק לסמן טעויות.

לברר כיוון.

לא רק להצטער על מה שהיה.

להבין מה אני מבקש לפתוח בתוכי.

גם הביטוי "המלך בשדה" מקבל כאן עומק אחר.

המלך לא נשאר בארמון, הוא יוצא אל השדה. אל המקום שבו בני אדם עובדים, מתאמצים, מתבלבלים, נופלים וקמים.

בפנימיות, זה אומר שלא צריך להיות אדם מושלם כדי להתקרב.

לא צריך לחכות לרגע שבו הכול מסודר.

אפשר לפגוש את הקדושה גם בתוך החיים עצמם.

בתוך העבודה.

בתוך המשפחה.

בתוך העסק.

בתוך ההתמודדות.

בתוך מה שעוד לא פתור.

הקרבה כבר נמצאת שם.

ובתוך כל זה נכנסת גם השמחה.

שלמה המלך אומר:

"לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה, וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם".

שמחה איננה קישוט לאלול.

היא כלי עבודה פנימי.

עצבות אומרת לאדם: זה מי שאתה.

שמחה אומרת: זה המקום שבו אתה נמצא עכשיו, אבל אתה יכול לזוז.

וזה הבדל עצום.

שמחה אמיתית לא מסתירה את החסרונות. היא פשוט מסרבת לתת להם להגדיר את כל האדם.

לכן גם המשפט של ספר החינוך, "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות", מקבל באלול משמעות מיוחדת.

לפעמים האדם מחכה שהלב ישתנה ואז יפעל.

אבל אלול מלמד שאפשר להתחיל מבחוץ ולהגיע פנימה.

מעשה טוב.

שיחת פיוס.

צדקה.

החלטה.

תפילה אחרת.

רעיון שמתחילים לבצע.

כל פעולה קטנה יכולה לפתוח חריץ.

ומהחריץ הזה נכנס אור.

שנה חדשה מעוררת בכולנו תקווה לבריאות, לפרנסה, למשפחה, לשקט, להצלחה, להתחלות חדשות.

אבל אולי לפני כל הבקשות האלה יש בקשה אחת עמוקה יותר:

שנהיה כלי לקבל את מה שאנחנו מבקשים.

שנגיע לשנה החדשה פחות סגורים.

פחות תקועים.

יותר חיים.

יותר מאמינים.

יותר מוכנים להשתנות.

אז אולי יחסי הציבור החדשים של אלול אינם צריכים להסתיר את הדין או את חשבון הנפש.

הם צריכים להחזיר להם את העומק.

אלול אינו חודש שבא להקטין את האדם.

הוא חודש שבא להזכיר לו שיש בו הרבה יותר ממה שהיה השנה.

המלך כבר בשדה.
השנה החדשה כבר בדרך.
ועכשיו העבודה האמיתית היא לפתוח בתוכנו מקום למה שעוד יכול להיות.

משה שמש כותב המאמר, קופירייטר, יועץ אסטרטגי, איש קריאייטיב ויזם חברתי, הפועל בעולם השיווק והתקשורת משנת 1989. לאורך השנים מילא תפקידי קריאייטיב, תכנון אסטרטגי ופיתוח עסקי במשרדי פרסום וברשת שוקן מקבוצת הארץ, ובהמשך ליווה כעצמאי חברות, מותגים וארגונים מובילים במשק.

הגישה שלו פשוטה: אמרו יותר בפחות, וציירו תמונה במילים.

לצד פעילותו העסקית, משה מקדיש שנים לעשייה חברתית ולהנגשת זהות יהודית־ישראלית בשפה עכשווית. מאז 2015 הוא כותב מדי שבוע פרשות קצרות מזווית ישראלית, לקהילה של אלפי קוראים, ופועל בהתנדבות בעמותת אפיקים למען ילדים ונוער בסיכון.

עבורו אסטרטגיה איננה רק שיווק. היא היכולת לראות קדימה, לחבר אנשים לרעיון ולתת למילים להפוך לחזון שאפשר להאמין בו.