מאת: רוני קרביץ
מהפיכת המידע, כך מתארים ההיסטוריונים את המהפכה הגדולה שהתחוללה ב-2008, אז הבליחו לחיינו שני גורמים עיקריים: הרשת החברתית פייסבוק הגיעה למאסה קריטית של משתמשים דבר שהפך אותה למשמעותית, וכמובן, סטיב ג'ובס יצר עבורנו את הדבר המושלם ביותר לכף היד שלנו, הלוא הוא האייפון -1.
רוב האנושות הסתערה על הבשורה, והרגשת האופוריה הדגישה את העובדה כי אנחנו חיים בעידן חדש, עם יכולות גבוהות יותר, ומסוגלויות גבוהות יותר, שעד אמש היו בלתי נתפסות. הרגשת סחרור של שחרור.
אין מה להכחיש. המהפכה הזו תרמה ברכה אדירה לאנושות.
אולם האנושות התפקחה די מהר מהתפיסה הילדותית כאילו אין כל נזק בכלי האדיר הזה ששמו מרשתת.
אם בראשית עידן הדיגיטל רווחה התפיסה כאילו עלינו להעניק לבנות ובני הנוער דרור מוחלט ואל לנו להתערב בענייניהם, מתוך אמון בבגרות ובקבלת ההחלטות שלהם, כיום מסתבר כי גם מבוגרים חשופים באופן העמוק ביותר להשפעות החברתיות של מלכודת הדבש ברשתות.
רק בשנת 2010 פרסמה האגודה האמריקנית לרפואת ילדים נייר עמדה תחת הכותרת "האינטרנט מסוכן לילדים."
לילדים.
זהו.
כאילו מבוגרים חסינים לגמרי מהשפעות פסיכולוגיות ומניפולציות שמחוליים על גבינו ברשת.
הרשת, צריך לומר, משפיעה באופן עמוק מאוד על חיינו. על היכולת שלנו לחות דברים, לזכור דברים, להעריך את עצמינו, לחלום, ואפילו לאהוב. נתייחס באתר זה לכל אחד מן ההשפעות האלה.
אחד ממקרי הקיצון שיכולים אולי ללמד אותנו במעט על השפעות הרשת, התרחש ביולי 2015. אז פרסמה אשה ממוצא אפרו-אפריקני פוסט בפייסבוק נגד מנהל במשרד הפנים, ובו האשימה אותו בגזענות. לטענתה – היא עמדה בתור וביקשה עזרה, והעובדה כי היא לא קודמה בתור – מקורה בגזענות.
המנהל, אריאל רוניס ז"ל, שירת בשב"כ 20 שנה, באחד המקומות המסוכנים בעולם – דרום לבנון. שם היה אחראי בין היתר על הקשר עם צד"ל. אין ספק שמדובר באדם בעל יכולות מנטליות ואישיותיות גבוהות, אולם גם הוא לא יכול היה לעמוד מול תפועה אכזרית של שיימינג.
"עד לפני יומיים חיי נראו כלקוחים מתסריט ורוד", כתב במכתב ההתאבדות שלו. "בגיל 47 כבר אני גמלאי (שב"כ) אחרי כעשרים שנות עבודה מרתקת, מאתגרת, מספקת. למדתי שלושה תארים באקדמיה (שניים במדע המדינה ואחד במשפטים). ראיתי חצי עולם. לאחר פרישתי השלמתי את התואר במשפטים, עבדתי התמחות בפרקליטות מחוז תל אביב. עברתי בחינות לשכה והתקבלתי לתפקיד מנהל לשכת רשות ההגירה והאוכלוסין בתל אביב. כל מה שרציתי – היה לי. לפני יומיים הגיעה גברת על מנת לקבל שירות כלשהו. באותה עת סייעתי לאנשים נוספים. היא ביקשה את השירות באופן מידי ומיד החלה צועקת. כי אי קבלת מבוקשה זו גזענות".
"מאותו רגע החל הליך שראוי להילמד בכל בית ספר לתקשורת. לא עבר זמן רב וקיבלתי טלפון מפניות הציבור במשרד. לאחר כמה שעות הופיע פוסט מסוגנן היטב (מפליא, הרי הגברת דיברה עמי עברית מעורבבת באנגלית) וכן מאמר במאמאזון, ריאיון אצל רפי רשף ופסטיבל תקשורתי שלם. לא עברו יותר מיומיים ולפוסט היו מעל 6,000 שיתופים, כל אחד מהם חץ מחודד שננעץ בבשרי. אני? גזען?"
"אני מבין שזו תהיה מנת חלקי מעתה ואילך. אני מנסה להיות שלם ומפויס ועל כן חשוב לי להדגיש כי איני כועס על אותה אישה שעל פי תמונותיה נראה שכבר הצליחה להתגבר על אותה 'מכה קשה' שחוותה. אני איני מצליח. היו שלום!!!"
אותה אשה, שיתכן וגרמה בעקיפין ומותו בטרם עת, או אותם ששת-אלפי משתפים, שלדבריו היוו "חץ מחודד הננעץ בבשרו", לא שילמו כל מחיר על הפעולה שלהם. הם לא ישבו בכלא, לא עמדו למשפט, לא נפת נגדם כל תיק, והם אף לא נחקרו על מעשיהם.
מדוע?
עלינו להבין כי מערכות חוקים מערביות עיוורות לחלוטין בכל הנוגע ל"פגיעה בנפש האדם", והן אינן רואות בזה חובה משפטית.
היהדות, לעומת זאת, מדגישה ומעצימה את רוחו של האדם. את נפשו. עולם הרגש זוכה להגנה באמצעות המשפט, לא פחות מאשר גופו, רכושו וכספו של האדם.
משפטי מפתח, כמו "כל המלבין פני חברו ברבים – כאילו שופך דמים" מעמידים בשורה אחת את השיימינג עם הרצח.
שיימינג – הוא נגזרת של רצח.
הקוד האתי של האנושות מוכרח להשתנות.
להכיר בנפש.
להכיר באדם.
להכיר ברגישות ולהכיר ברגשות, להעניק להן סעד והגנה על ידי חוקת-העל המוסרית האנושית.
ובעיקר להבין שגם בזמן הזינוק הדיגיטלי – נפש האדם נותרה כשהייתה.
ומוות וחיים – כבר אמרו חכמינו – ביד הלשון.
רוני קרביץ הינו מרצה בתוכניות חוץ אקדמיות בקמפוסים המובילים. מרצה לארגונים עסקיים, חברות היי טק, בתחומי מחשבה, זהות והגות יהודית. הרצאתו "תפקיד היהדות בעידן הדיגיטלי" פורצת דרך, מרתקת וזכירה. משמש ככותב, יוצר תוכן קריאטיבי ב"גלובס" ו"וואלה", יועץ למיזמים חינוכיים, חברתיים, ופעיל בפורום מועצת ההסכמות בקונגרס הישראלי.
