מאת: רוני קרביץ
- בקצרה להניח על הראש, כמו גם על גבי הזרוע (שמאל בדרך כלל) ארבעה ציטוטים קטעים קצרים מספר התורה הכוללים את עיקרי האמונה היהודית. הם כתובים על גבי יריעת קלף קטנה, ומוכנסים אל תוך קופסה קטנה שחורה, העשויה גם היא עור.
- מה זה אומר תכל'ס התזכורת התמידית של האדם במאורעות העבר כמעצבות הווה ועתיד.
- המשמעות התרבותית "עם שאינו זוכר את עברו, ההווה שלו דל והעתיד לוט בערפל" (יגאל אלון)
- עוד משהו לצד שימור זיכרון יציאת מצרים, אנחנו נזכרים בערכי המוסר הנגזרים מכך.
וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ (שמות יג, י)
וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. (דברים ו, ח)
תפילין הן ללא ספק אחד האלמנטין המזוהים ביותר עם התרבות היהודית. מצווה שהגויים רבים ראו בה סמל לעם היהודי, והעם כולו ראה בה מקור לחיבור סביב ערכי הזהות של העם ואימץ אותה בחום. גם ברגעים הקשים הוא שמר עליה מכל משמר – לעיתים עד כדי מסירות נפש.
ה"תפילין" (יתכן שזהו תרגום של המילה "תושבת", הקרובה למילה "טוטפת" המוזכרת במקרא) הן שתי קופסאות סגורות עשויות עור של בהמה טהורה, אשר בתוכן מופיעים ארבע 'פרשיות' – כלומר קטעים קצרים מן הכתובים – המתארים את עיקרי האמונה היהודית: מחויבות לסט ערכים מוסריים ורוחניים הנגזרים מן האמונה היהודית ומזיכרון ליציאת מצרים. הפרשיות כתובות על עור בהמה טהורה על פי כללי הכתיבה של ספרי התורה.
התפילין צריכות להיות רבועות באופן מדויק. את התפילין קושרים באמצעות רצועות עור, שעל פי המסורת היהודית, צריכות להיות שחורות.
למעשה ישנן שני "בתים" של תפילין. את האחד מניחים על גבי הראש, והשני מניחים על היד – איבר העשייה והביצוע.
אגב, שתי המצוות לא תלויות זו בזו. כלומר שיהודי שבידיו יש רק תפילין של ראש, או רק תפילין של יד, או שמסיבה כזו או אחרת הוא יכול לקיים רק אחד מהם – יכול להניח ולקיים את החלק האחד שבמצווה.
התפילין מהוות את התזכורת התמידית לאדם, לערכיו, ולזהותו. מסיבה זו הם יונחו על גבי הראש, משכן החשיבה, הרציונל והאינטלקט, כנגד הלב – מקום הרגש, ועל גבי הזרוע, המסמלת את העשייה, הביצוע והפעולה. באופן זה באה לידי ביטוי האמירה המבטאת את חיבורו המלא של האדם לערכים האמורים.
סדר הפרשיות
ישנו הבדל אחד בין תפילין של יד לבין תפילין של ראש: באלו של יד, הפרשיות כולן כתובים על יריעת קלף אחת, ואילו בשל ראש ישנן ארבע פרשיות שונות, הנכנסות כל אחת אל תוך תא משלו.
באשר לסדר הפרשיות המדויק שבתפילין, נחלקו שניים מחכמי ישראל בתקופת הראשונים: רש"י[1], ונכדו – רבנו תם[2]. ההלכה נפסקה כשיטתו של רש"י , ויש שיבקשו מידי יום להניח זוג נוסף של תפילין, כשיטתו של רבנו תם.
מתי לא מניחים תפילין :
- עקרונית, מצוות הנחת התפילין היא לאורך כל היום. אולם מאחר והמניח תפילין צריך להקפיד מאוד בכבודן, אסור לדבר דברי חול או להסיח דעת מהן כל עוד הם עליו, נהוג כיום להניח תפילין רק בתפילת שחרית, או בעת קריאת שמע, או דקות אחדות כלשהן במהלך היום.
- לא מניחים תפילין בלילה, החל משקיעת החמה.
- גם לא תפילין ובחגים
- כמו כל מצווה התלויה בזמן, כמו שופר, לולב וכדומה, נשים אינן בכלל החובה של הנחת תפילין.
לסיום
הסיבה שאין מניחים תפילין בשבתות ובמועדים היא מאחר והתפילין הם "אות" וסימן לקשר המיוחד בין עם ישראל לא-לוהיו. מאחר והשבת עצמה היא "אות", התפילין מהוות מעין זלזול או ייתור של האות שבה, ומשום כך אין מניחים תפילין.
דבר זה מלמד אותנו על רום מעמדה של המצווה החשובה, ועל מקומה ותפקידה הרוחני בהתעלותו של האדם בתוך חייו החומרניים.
רוני קרביץ הינו מרצה בתוכניות חוץ אקדמיות בקמפוסים המובילים. מרצה לארגונים עסקיים, חברות היי טק, בתחומי מחשבה, זהות והגות יהודית. הרצאתו "תפקיד היהדות בעידן הדיגיטלי" פורצת דרך, מרתקת וזכירה. משמש ככותב, יוצר תוכן קריאטיבי ב"גלובס" ו"וואלה", יועץ למיזמים חינוכיים, חברתיים, ופעיל בפורום מועצת ההסכמות בקונגרס הישראלי.
