מאת: רוני קרביץ
מזה 1955 שנה מתכנס העם היהודי להתאבל על אובדן של בית, כי אכפת לו וחסר לו, ובגלל שהעם מחפש את דרכו ומבקש בערגה לשוב לאותו מצב אידיאלי אותו הוא איבד.
אין טעם להתפלש בעבר. ההיסטוריה לא תשתנה, והדבר היחיד שנרוויח מבכייה על העבר הוא להרוס את ההווה.
אז מדוע היהדות מקדשת כל כך תאריכי זיכרון המוקדשים לאבל ובכי על העבר?
תשעה באב הוא דוגמא טובה. אי אפשר לקרוא ליום הזה אחרת מאשר "יום אבל", וגם תמונתו המפורסמת של גוסטב דורה מהמאה ה-17 מתארת יהודים בבית כנסת בפולין יושבים על הרצפה ובוכים.
אוקיי, נניח שהיה להם על מה לבכות. להיות יהודי בפולין של אז, בלי מדינה ובלי תקווה למדינה, זה מצדיק בכי.
מה תגידו על יהודים המגיעים מידי שנה אל רחבת הכותל המערבי, כאשר דגל ישראל מתנוסס מעל ראשם, והם עדיין בוכים?
מה תגידו על יהודים היושבים במגדל השן של התפוח הגדול, נהנים מכל מנעמי העולם וממש לא מרגישים זרים, אך עדיין מציינים את תשעה באב כיום של אבל?
עם שזוכר- הוא עם שחוזר
האגדה מספרת על נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת, שבעת שביקר בארץ הקודש נכנס לבית כנסת. הוא רואה יהודים יושבים על הרצפה ובוכים.
"על מה אתם בוכים?" תהה הקיסר. והיהודים השיבו לו "על היכל גדול ומפואר שלנו שעלה באש."
מתי זה התרחש? התפלא נפוליאון על שלישו שלא עידכן אותו על טרגדיה בסדר גדול כזה.
"אה…" ענה היהודי "לפני 1,700 שנה".
נפוליאון הבין שהוא עומד כאן בפני פיסת היסטוריה, ולא פחות מכך, מול עם שחי לאור ההיסטוריה. ואז הוא טבע את משפט המחץ, שלימים יגיד אותו יגאל ידין בגרסה שונה: "עם שזוכר את עברו, עתידו מובטח!"
לזיכרון, שימור ההיסטוריה והנכחת העבר, יש מטרה אחת: העתיד.
הבכי משדר לאדם שהמצב הנוכחי אינו אידיאלי. יש לו למה להתגעגע, אסור לו לשקוע בקיים ולשכוח את המטרה, ועליו להניע את עצמו לקראת המצב היותר-טוב אליו הוא יכול להגיע.
זה נכון על יחיד, וזה נכון על חברה.
עם שזוכר – הוא עם שחוזר.
עם שמסוגל להתאבל על אובדן בית המקדש, סמל השלום, הבית המכונן שייצג את ערכי המוסר בהם האמין העם ואיחד אותו סביב ערכים אלה, הוא עם שיחזור ויבנה מחדש את שיעור קומתו המוסרית, ושוב יהיה ראוי לבית הזה.
את בית המקדש איבדנו בגלל ריקבון מוסרי ושחיתות, ואנחנו נזכה לו חזרה ברגע בו נהיה ראויים לו.
רוני קרביץ הינו מרצה בתוכניות חוץ אקדמיות בקמפוסים המובילים. מרצה לארגונים עסקיים, חברות היי טק, בתחומי מחשבה, זהות והגות יהודית. הרצאתו "תפקיד היהדות בעידן הדיגיטלי" פורצת דרך, מרתקת וזכירה. משמש ככותב, יוצר תוכן קריאטיבי ב"גלובס" ו"וואלה", יועץ למיזמים חינוכיים, חברתיים, ופעיל בפורום מועצת ההסכמות בקונגרס הישראלי.
