מאת: נפתלי בר נתן
משמעותה של לקבל את התורה אינה להיות דתי, היא גם לא ללמוד את כולה או אפילו להצהיר שתקראו את כולה, לקבל את התורה פירושה להיות באחדות. בפרשת יתרו, ספר שמות יט פסוק ב כתוב: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. – רש"י פירש את המילים ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד.
זאת אומרת שהתורה בהר סיני יכלה להתקבל רק כשעם היה באחדות. מתוך כך אפשר להבין למה הילל הזקן כלל את התורה כולה במשפט "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" ורבי עקיבא אמר ש: ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.
נשאלת השאלה: אם עקרונות אלו היו כל כך חשובים וברורים לרבי עקיבא איך זה יכול להיות שתלמידיו שהיו תלמידי חכמים שהחזיקו את כל לימוד התורה באותה תקופה נפלו בדיוק במה שרבם קבע ככלל גדול בתורה?
הגמרא מספרת לנו את הסיפור (יבמות סב:): "אמרו: שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס (רש"י: בין עיירות אלו גרו כולם), וכולן מתו בפרק אחד (בין פסח לעצרת) מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם (רש"י: שנשתכחה תורה), עד שבא ר' עקיבא אצל רבותנו שבדרום ושנאה להם: [ואלו הם 'רבותינו שבדרום'] רבי מאיר (בעל הנס) ורבי יהודה (בר אילעאי) ורבי יוסי (בן חלפתא) ורבי שמעון (בר יוחאי, רשב"י) ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה".
- הבעיה של תלמידי רבי עקיבא לא הייתה היעדר של אהבה, הם אהבו אחד את השני מאוד. היה אכפת להם כל כך אחד מהשני עד שבער להם כאשר מישהו לא עושה דברים בדיוק כמו שצריך, או יותר נכון כמו שהם חושבים שצריך. הם יצאו מדעתם והרגישו לא בנח כי לפי דעתם יש לנהוג בצורה אחת הלכתית ולא כמו שחברם, חכם גם הוא, חושב שצריך לנהוג בהלכה אחרת מהם. לכן כתוב הפירוש בגמרא שלא נהגו כבוד זה לזה. לא כתוב שהם לא אהבו זה את זה.
כשמישהו אוהב אז אכפת לו, כשלמישהו לא אכפת זה אומר שהוא לא אוהב. לכן אם מישהו צועק "אני לא אח שלך" סימן שהוא אח שלך אחרת הוא לא היה צועק.
בימים אלו שעם ישראל זועק ממעמקי הנשמה, בימים שהאמת יוצאת אל האור, הבעיה השורשית היא לא שנאת חינם או היעדר אהבת חינם, הבעיה האמיתית היא שלא נהגים כבוד זה לזה. בעיה זאת מופיעה בפירוש בפסוקים ששגורים בפיהם של כולם בקונוטציות שונות אנחנו פשוט מפספסים אותה מרוב שהיא שגורה בפינו. " ואהבת לרעך כמוך". האמרה המפורסמת ביותר בתורה שגורה בפינו וכל אחד מרגיש בעלות עליה בהקשר אותה היא באה לשרת. הבעיה היחידה היא שזה לא הפסוק, זה שליש פסוק וזה מה שקורה כשחותכים פסוקים. מבינים דברים חלקית או לא נכון בכלל.
בא נחזור למקור, פרשת קדושים (ויקרא פרק יט):
פסוק יח: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.
המילים המפוספסות ביותר בפסוק נמצאות בתחילת הפסוק ובסוף שלו
תחילת הפסוק: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר – מראה מראה שעל הקיר מי הכי יפה בעיר?
אל תסתכל כלפי חוץ! תמיד אנשים מסתכלים כלפי חוץ במקום להסתכל פנימה. בעולם של מדיה דיגיטלית הנייד שבכיס הופך למראה והשתקפות של עולמנו הפנימי והמכשפה הופכת להיות מכשפת הרגשות הפינימית שלנו שמוציאה אותנו מדעתנו.
איך מישהו יכול לאהוב את עצמו בתחרות הזאת? איך הוא יכול לאהוב מישהו אחר כשהוא בהשוואתיות תמידית עם הישגים שלא שייכים לו ולא קשורים למטרותיו האישיים, למצבו ולהתקדמותו המינטלית והגשמית?
אבל כשבן אדם אוהב את עצמו וניגש אל הסביבה מתוך אהבה הוא נפגש עם הסביבה על כל גבניה.נאז מה קורה כשאהבה פוגשת כעס? או כשפחד פוגש אהבה? איך זה נראה לדעתכם?נספק, תלות, שתלטנות והכל בשם האהבה. זאת אהבה אמיתית?
ומה יקרה אם אהבה תפגוש אהבה?
אנחנו כל הזמן עסוקים ביחסיות שלנו כלפי האחר ובמה שקורה אצל אחרים שאנחנו שוכחים לעשות את חשבון הנפש העמוק פנימה. כשאהבה פוגשת אהבה לא מתעוררת קנאה, אין סיבה לנקמה ונטירה, אף אחד לא ילך רכיל או ידבר לשון הרע.
אחרי שפועלים נכון עם הסביבה אפשר להגיע למדרגה הבאה שזה אהבת היחיד רעך – החבר שלך.
המילה כמוך – באה להביא אותנו להפנמה שהאהבה היא אנחנו.
כשאדם מסתכל במראה הוא רואה את עצמו והשאלה הנשאלת היא אם כשאנחנו רואים את עצמנו אנחנו אוהבים את מה שאנחנו רואים? אנחנו באמת אוהבים את עצמנו למרות שאנחנו טועים? למרות שאנחנו נופלים?
האם אנחנו שואלים את עצמנו את השאלה הכל כך חשובה הזאת: האם אני אוהב את עצמי למרות? כי אם אני לא בחברה טובה כשאני עם עצמי מסכן החבר שלי שצריך להיות איתי. ואיך אפשר לאהוב מישהו אחר כשאותי אני לא אוהב???
בסיפא של הפסוק אנחנו מקבלים את התשובה לכל השאלות: אני ה'
הקב"ה אומר לנו את הנוסחה, זאת המדרגה הבאה, אחרי שהשלמנו עם החברה ככלל, השלמנו עם החבר בפרט והשלמנו עם עצמנו באופן אישי אפשר להתחבר לקדושה. תתחברו אלי, אני ה', התורה מסכמת מצוות של בין אדם לחברו בצמד המילים "אני ה'". דרך המצוות האלה אתם יכולים להתחבר אלי.
משל מפי רבי ישראל מרוזי'ן: 2 חברים בלב ובנפש חיו בעיר אחת. העלילו על אחד החברים עלילה והוא נגזר למוות. המלך ציווה שכולם יגיעו לכרר העיר לראות את ההוצאה להורג למען יראו וייראו. גם החבר הגיע ליום הדין וכשהוא ראה שעומדים להרוג את חברו הוא זעק מתוך עמקי נשמתו "אני הפושע תהרגו אותי" המלך שמע את הצעקות וביקש להביא אליו את החברים להבין במה מדובר. פנה המלך לחברים ואמר להם: מי הפושע, תגידו לי את האמת.
החבר ענה: מלכי, אני מכיר את חברי הטוב ויודע שהוא לא יכול לעשות כל פשע ואם אתם מוציאים אותו להורג על לא עוול בכפו לא יהיה טעם לחיי ועל כן מעדיף אני כי תהרגו אותי ואתו תחיו.
ראה את זה המלך, התרגש ואמר: אני משחרר את שניכם, לכו לבתיכם בשלום. בקשה אחת לי אליכם, צרפו אותי אל חברתכם, באהבה כזאת גם אני רוצה להיות.
כדי להיות כאיש אחד בלב אחד לא צריך שכולנו נחשוב אותו דבר, לא צריך שכולנו נחיה או נהיה אותו דבר. כל מה שאנחנו צרכים לעשות זה לנהוג כבוד זה לזה וכשנגיע למדרגה זאת שהקב"ה יאמר- אני ה'. אבקש להשרות את שכינתי בתוככם כדי שתאהבו גם אותי באהבה גדולה ועזה.
הכותב הינו : נפתלי בר נתן, מומחה לשיווק נדל”ן , פיננסים, דיגיטל, מלווה יזמים ,חברות, צוותי מכירות , לקוחות פרטיים להצלחה. נולד בשנות ה-80 בעיר ירושלים, בן להורים שעלו מאנגליה, מתגורר בפ"ת ופעיל חברתי בפרוייקט קהילתי לשיפוץ ושדרוג של דירות ללא עלות לאוכלוסיות מאותגרות ומעוטות יכולת/
