ט״ו באב מזכיר לנו לעצור ולראות באמת את מי שלצדנו.
נהיינו מרוכזים בעצמנו. רצים ממשימה למשימה, עונים כשצריך, שולחים הודעה כשחייבים, מסמנים וי וממשיכים הלאה. הכול מהיר, יעיל וטכני, אבל בדרך שכחנו להביט סביבנו 👁️
מתי בפעם האחרונה עצרנו באמת לשאול חבר לשלומו❓ לא מתוך נימוס, אלא מתוך אכפתיות. מתי הקשבנו בלי למהר לענות, שמנו לב למי שנחלש בדרך או התקשרנו רק כדי לומר: חשבתי עליך❓
החיים אינם רק מרוץ של משימות והישגים. הם האנשים שפגשנו בדרך והתחושה שהשארנו בלבם 🩷 לפעמים שיחה אחת, מילה טובה ועצירה קטנה הן האהבה האמיתית.
ט״ו באב שמח!
משה שמש
