מאת: רוני קרביץ
שנות חייה של האנטישמיות, כמוה כשנות חייו של העם היהודי. דומה ולא היה רגע אחד בהיסטוריה היהודית שלא היה מי שקם עליו וניסה, בצורה ישירה או עקיפה, לעשות את אחד מן הדברים הבאים: להעביר את העם מדרך חייו, אמונתו ומורשתו, או לנסות ולפגוע בו פיזית. להרוג כמה שיותר ממנו.
השואה האיומה היוותה דוגמא מחרידה לאופן השני. ההתנכלות של הקומוניזם לקיום חיי מצוות, הייתה תזכורת לדרך הראשונה.
מסעי הצלב, ובסיסמתם מקפיאת הדם "התנצר או היצלב!" היוותה המחשה קלאסית לאנטישמיות במלוא כיעורה: אתה רשאי להמשיך לחיות, אבל רק כגוי. אין לך מקום בעולם כיהודי.
אנטישמיות אינה תלויה במצב גיאופוליטי
הם נשאו ואתנו תמיד, ובכל מצב. שנאו אותנו כמיעוט, ושנאו אותנו כשהיינו רוב. שנאו אותנו כשהיינו חזקים, ונשאו אותנו כחלשים. שנאו אותנו ללא מדינה, ומפנים לעברנו אנטישמיות גם כיום כשיש לנו מדינה.
בעת החדשה, ניסו יהודים שונים לפתור את בעיית האנטישמיות בדרכים שונות. החלק האחד סבר כי אם רק נפסיק להתבדל ולהתכנס אל תוך עצמינו, האנטישמיות תיעלם מאליה. היו אלו תנועות ההשכלה, והרפורמה. בעוד סיסמתא של הראשונה היתה "היה יהודי בביתך – ואדם בצאתך", אברהם גייגר, הרבאיי הרפורמי הראשון, מחק מסידור התפילה את המילים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".
מי צריך לחזור לציון, חשבו אז. ברלין היא ירושלים שלנו.
עיתונאי צעיר, בן 33 בלבד, הבין אז את מה שההיסטוריה הוכיחה מאוחר יותר. היה זה בינמין זאב הרצל, עת סיקר את משפט דרייפוס הידוע לשמצה. "והיכן?" תהה הרצל "בצרפת המודרנית. ומתי? על סיפה של המאה ה-20. ועדיין האנטישמיות לא מתה."
הרצל הבין כי האנטישמיות אינה עומדת לחלוף מן העולם, ולכן הוא בחר פתון חלופי: הקמת מדינה לעם היהודי.
הרצל היה איש חזון, במלוא מובן המילה. אם יש דבר שלא ניתן לכתוב על ראשי הציונות זה שהם היו קצרי רואי. יחד עם זאת, בעת כתיבת השורות, בשנה ה-75 למדינת ישראל, והאנטישמיות טרם פגה מן העולם. המדינה נתנה אולי מענה פיזי בפני אנטישמיות, אך לא פתרה את הבעיה מן השורש. זו מדינה שנתונה במאבק מתמיד.
אין לנו את הפריבילגיה להיכשל במאבק הזה, בשתי החזיתות: בעוד האנטישמיות קוראת תיגר הן על עצם היותנו קיימים, והן על האחיזה בנרטיב ובמורשת הלאומית שלנו כעם, עלינו להשיב מלחמה בשתי החזיתות, לחזק הן את קיומנו הפיסי, והן את ההצהרה הלאומית שלנו, חיבור לנרטיב היהודי במסורת, מורשת, מוסר וערכים.
רוני קרביץ הינו מרצה בתוכניות חוץ אקדמיות בקמפוסים המובילים. מרצה לארגונים עסקיים, חברות היי טק, בתחומי מחשבה, זהות והגות יהודית. הרצאתו "תפקיד היהדות בעידן הדיגיטלי" פורצת דרך, מרתקת וזכירה. משמש ככותב, יוצר תוכן קריאטיבי ב"גלובס" ו"וואלה", יועץ למיזמים חינוכיים, חברתיים, ופעיל בפורום מועצת ההסכמות בקונגרס הישראלי.