מאת: משה שמש
אצלנו זה בטבע, רובנו יוצאים להינות מפריחת השקדיה על ראש השנה של האילנו ט"ו בשבט
החג החקלאי הייחודי לעם היהודי טו בשבט, ראש השנה לאילנות.
הדבר החשוב ביותר בכל פעולה הוא ההתחלה, ט"ו בשבט החג הירוק מבשר התחלות חדשות, לפירות האילן , מהו היסוד ליום זה? מה חוגגים בו?
מתי מוזכר ט"ו בשבט בפעם הראשונה?
בתלמוד היום המיוחד מוזכר בשם 'רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן'. במשנה הוא נקבע ע"פ בית הלל (מסכת ראש השנה א, א) היום נמנה עם אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים: אֶחָד בְּנִיסָן, אֶחָד בֶּאֱלוּל, אֶחָד בְּתִשְׁרֵי. "בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ".
יודע חקלאי פיקח המושג חקלאות מקורו מן המילה הארמית "חקל" שפירושה "שדה" בעבר כולם היו חקלאים…וידעו היטב את סודות הגידול, על כן למטע לעצים ולפירות היה מעמד מיוחד בחיי האדם, כדי שיניב פרי איכותי, טוב ראוי למאכל עבר שלושה שלבים בחייו, שלב היותו עץ צעיר, שלב היבול הראשון, שלב התנובה
שלב העץ הצעיר: שלב הערלה– ע"פ ההלכה היהודית שלוש השנים הראשונות העץ הצעיר בונה את עצמו, הפירות מכילים חומרים שאינם מומלצים למאכל, פירותיו אינם ראויים למאכל קובעת שבשלוש השנים הראשונות לגדילת האילן פירותיו נחשבים ערלה ואינם ראויים למאכל.
השלב הייבול ראשון: " שלב השנה הרביעית" בשנה הרביעית מודה החקלאי היהודי על הייבול הראשון, זאת הוא עושה ברוב פאר בירושלים, הבאת ביכורים לבית המקדש המשורר לוין קיפניס ביטא זאת יפה…" סַלֵּינוּ עַל כְּתֵפֵינוּ,רָאשֵׁינוּ עֲטוּרִים, מִקְּצוֹת הָאָרֶץ בָּאנוּ, הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים"
שלב שלישי: קביעת הט"ו– "הערלה" ואת "הרביעי" לא נקבעים בראש השנה תשרי, אלה בט"ו בשבט, עץ צעיר שמתפתח, צומח גדל במטע על קרקע טובה שלוש שנים, הפירות שחנטו החלו להבשיל, אחרי ט"ו בשבט של השנה הרביעית נחשבים לפירות ראויים למאכל, למעשה פירות השנה הרביעית ולא לפירות ערלה.
מאיזה גשמים של איזה שנה? ניזון העץ? עד טו בשבט העץ היה ניזון ממי הגשמים של השנה שחלפה, ומט"ו בשבט הוא מתקיים ממי הגשמים של השנה הנוכחית ומייצר מחדש שרף, החומר נוזלי וצמיגי היוצא מהעץ, ההלכות הקשורות לתרומות ומעשרות בפירות וכן לשמיטה בפירות והבאת הביכורים לבית המקדש, נקשרו לט"ו בשבט בין השאר מסיבות אלו!
יום חגיגי הקשר עם אדמת ארץ ישראל, התודה ביכולת לעבור שלבים רבים מגידור קרקע, סיקול קרקע מאבנים, דישון קרקע, שתילה, עיבוד המטע, עד קטיף בשנה הרביעית, מדובר במסע שעבר החקלאי מיום התכנון עד היום בו יצא עם התוצרת לשווקים, מסע חקלאי ארוך ומאתגר שנחגג ביום חגיגי ומיוחד, שלא להתאבל בו ולציין אותו כיום שמח עם שירות ופיוטים מיוחדים!
געגועים לארץ ישראל כאשר רוב העם הוגלה מארצו, אחרי חורבן בית המקדש ,הפך ט"ו בשבט ליום מיוחד שמזכיר את הגעגוע האהבה, הקשר לארץ ישראל, אחד מסממני היום בגולה הייתה אכילת פירות שייצגה געגועים וכיסופים למולדת האהובה, קהילות רבות בתפוצות השתדלו לאכול מפירות ארץ ישראל שהגיעו כ"פירות יבשים"
טו בשבט חג מקובל לטו בשבט משמעות מיסטית קבלית ייחודית, תלמידיו של הארי הקדוש " מקובלי צפת" התקינו תיקון ייחודי, לפי תורת הקבלה, העולם התקלקל בעקבות חטא אדם הראשון והגירוש מגן עדן. באמצעות מנהגים טקסים שחידשו במאה ה16 תוקו ט"ו בשבט, מתוך בקשה להתקרב אל גן העדן, לטעום מפירותיה ולתקן את האילנות הפגומים.
בואו נעשה סדר… זה היה המאיץ ל" עריכת סדר טו בשבט" התבססות על כתבי הקבלה של האר"י הקדוש, על פי הקבלה הארוחה הייחודית וחגיגית בט"ו מקבילה לתיקון האדם מחטא עץ הדעת ולמיקוד בעולמות הרוחניים, המטרה "להשפיע את שפע הגדול הרמוז בעץ החיים"
מהו הקשר של טו בשבט לארבעת העולמות? כתבי הקבלה מדברים על ארבעה עולמות -אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. המקובלים בראשות הרב חיים ויטאל מהמאה ה16 בצפת חילקו את הפירות לשלושה סוגים
- ייצוג לעולם העשייה– פירות שקליפתם נזרקת ותוכם נאכל, כגון תפוזים, לימונים, אגוזים, בעולם התחתון ביותר, הפיזי, שפירושו גם עולם הממשות העכשווית, העולם הנמוך שבין העולמות לפי קבלת האר"י
- ייצוג עולם היצירה– פירות שגרעיניהם אינם נאכלים, כמו זיתים ותמרים, והם מייצגים את עולם היצירה
- ייצוג עולם האצילות הפירות הנאכלים בשלמותם, כמו תפוחים, אגסים, ענבים ותאנים. פירות אלה מייצגים את עולם הבריאה הגבוה יותר והקרוב אל עולם האצילות.
העצמה– הנוהג שהפך לסדר ט"ו בשבט, העצים את הקשר של האדם ומשפחתו לאדמתו, מולדתו וכן חידד, קירב והעצים את הקשר בין תפוצות העם היהודי למולדתו. המנהג הפך ליום חגיגי ומיוחד בתפוצות כאשר אחד היעדים היה לקדם את הגאולה ולעודד את השיבה לארץ ישראל.
אנחנו נטועים! טו בשבט חג הנטיעות
כך הולכים השותלים, רון בלב ואת ביד, מן העיר ומן הכפר, מן העמק, מן ההר
בט"ו בשבט ,בט"ו בשבט
טו בשבט נחשב חג הנטיעות, נטיעת עצי פרי בארץ ישראל הינה מצווה מהתורה , עם ראשית הציונות לפני כ 150 שנה, הפך ט"ו בשבט כיום בו מציינים תחיית עם ישראל במאות האחרונות והתחלת הפעילות הציונית, הוחלט להחיות את המצווה שמצוינת בחומש ויקרא, בטרם כניסת בני ישראל לארץ המובטחת בעודם במדבר, הם צֻוו: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל" (ויקרא י"ט, כ"ג). החג הייחודי צויין בראשית הציונות בנטיעת עשרות סוגי עצי פרי משבעת המינים ועד פירות הדר !
השקדיה פורחת ושמש פז זורחת, ציפורים מראש כל גג מבשרות את בוא החג, ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות! מי לא מתרגש משמלות הכלה של הטבע? בטו בשבט, אנו חוזרים להיות ילדים, מתרגשים חווים, נהנים מענפי עץ השקדייה העירומים המתכסים בפרחים לבנבנים ורדרדים שבשיא פריחתם נראים כשמלות כלה אציליות.
טו בשבט שמח!
