אושפיזין סוכות

מאת: נפתלי בר נתן

מקור המילה אושפיזין:
אושפיזין בארמית "אורחים"

מקור המילה במילה הפרסית aspanj וממנה נגזרו מילים בשפות הודו-אירופיות אחרות כגון הוספיס – בלטינית Hospitium, מילולית: "מלון" וכן המילה באנגלית Hospital, בעברית בית חולים ומכאן גם הפועל לאשפז.

מקור המנהג:

על פי ספר הזוהר, מקורו של המנהג ברב המנונא סבא – חכם ארץ ישראלי בדור השלישי לתנאים ובסוף תקופת בית המקדש השני, שאינו מוזכר כלל בספרות חז"ל, אך מוזכר בספר הזוהר פעמים רבות. על פי ספר הזוהר, חלק ב', דף קמ"ו, עמוד ב'

הוא היה חכם גדול בתורת הסוד, ורבי שמעון בר יוחאי וחבורתו התייחסו אליו כקדוש ועליון, וקיבלו ממנו דברים רבים. לאחר מותו המשיכו החכמים ללמוד את תורתו בהתגלויות חד פעמיות שלו בעולם הזה, באמצעות ספרו המכונה "ספרא דרב המנונא סבא"

מסופר בזוהר (אמור ח”ג קג, ב – קד, א), על מנהגו של רב המנונא סבא, שכאשר היה נכנס לסוכה היה שמח, והיה עומד על פתח סוכתו מבפנים ומברך ואומר: שבו אורחים עילאים שבו. שבו אורחי האמונה שבו. והיה מרים ידיו בשמחה ואומר: אשרי חלקנו, אשרי חלקם של ישראל שיושבים בסוכה, שכל מי שיש לו חלק בעם הקדוש ובארץ הקדושה, יושב בצל האמונה לקבל אורם של שבעת הצדיקים שמתארחים בסוכה, לשמוח בעולם הזה ובעולם הבא. והיה אומר: "בסוכות תשבו שבעת ימים. תיבו אושפיזין עלאין תיבו. תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו." (ותרגום לעברית: שבו אורחים עליונים, שבו. שבו אורחי האמונה, שבו).

בהלכה מצאתי אזכורים הלכתיים למנהג רק החל מהמאה ה18 של החידא בספרו במורה באצבע, בכף החיים, בחזון עובדיה ואצל הגר"מ – הגאון רבי משה שטרנבוך

משמעות הזמנת האושפיזין:

הזמנת "אושפיזין עילאין" אלו, כלומר נשמות שבעת אבות האומה המקראיים, היא בנוסף לבני הבית:

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים:  בְּאָסְפְּךָ–מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ:  אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. (דברים טז, יג–יד)

אורחים, והם נשמות שבעה אבות: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד, אשר לפי בעלי הקבלה באים בימי חג הסוכות לבקר כל איש חסיד וצדיק בסוכתו, כל אחד ביום אחד מימי סוכות. וכדי לזכות לראות בהוד זיו אושפיזין הרוחניים, מצווה להזמין שבעה אורחים (אושפיזין) גשמיים, והם עניים מהוגנים בני תורה, לסמוך על שלחנו איש אחד בכל יום מימי החג.

המנהג הזה לקוח מהזהר (אמור ק"ג- ק"ד).

סדר האושפיזין:

האר"י ז"ל הסדיר האושפיזין: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף דוד, לפי חשיבותם: אך המנהג הנהוג הוא לסדרם כסדר תולדותיו: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד.

על פי מנהג אשכנז סדר ההזמנה לסוכה הוא:
ביום הראשון, אברהם
ביום השני,  יצחק
ביום שלישי, יעקב
ביום הרביעי, יוסף
ביום החמישי, משה
ביום השישי, אהרן
ביום השביעי, דוד

ואילו על פי המנהג הספרדי והחסידי הזימון הוא על פי האר"י ולפי מבנה הספרות בקבלה:
ביום הראשון, אברהם
ביום השני, יצחק
ביום שלישי, יעקב
ביום הרביעי, משה
ביום החמישי, אהרן
ביום השישי, יוסף
ביום השביעי, דוד

לפי תרשים עץ החיים בקבלה (תרשים עשר הספירות על פי מבנה היסוד של הקבלה) חשיבות האורחים באה לידי ביטוי במידות המיוחסות להם, ולא על פי סדר הדורות של האורחים:
אברהם – חסד
יצחק – גבורה
יעקב – תפארת
משה – נצח
אהרון – הוד
יוסף – יסוד
דוד – מלכות
שלוש הספירות העליונות בקבלה (חכמה, בינה ודעת) אינן מזוהות לאף אחד מהאושפיזין כיוון שהן ספירות שמעל לעולם הזה. שלושת האבות משויכים בהרבה מקומות לשלוש המידות הראשונות (ניתן לראות בסידורים של עדות המזרח מה צריך לכוון בברכת מגן אבות על כל אחד מאבותינו)

יש הנוהגים להזמין בשמיני עצרת את שלמה המלך כאורח השמיני ביום שמיני עצרת (בארץ ישראל הביתה, ובחוץ לארץ לסוכה). בקהילות המזרח היו שנהגו להניח כיסא נוסף בעבור אליהו הנביא.

הכנסת אורחים בסוכות:

מצווה מהתורה לשתף בשמחת החג את העניים והגלמודים ולהזמינם לסעודה, שנאמר (דברים טז, יד): “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ”.

והם האושפיזין (האורחים) שמצווה להזמינם לסוכה. כנגד זה אמרו חכמים בזוהר, שראוי להזמין לסוכה גם ‘אושפיזין עילאין’ (אורחים עליונים), כלומר את נשמות שבעת הצדיקים, אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד, שאורם מתנוצץ בחג הסוכות. ובכל יום אורו של אחד מהם מאיר יותר, והוא נכנס בראש ועימו ששת הצדיקים.

"אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחים, מהקבלת פני שכינה." (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ז, עמוד א'). ועל כן נוהגים בפרט בסוכות להזמין אורחים שונים לסוכה: משפחה, חברים, שכנים ובמיוחד מי שבימים רגילים אין נוהגים להזמין וזאת כדי להרבות במידת השלום.

ועם כל זה, עליו להקפיד לשמח את העניים, לפי שהחלק של שבעת הצדיקים שהזמין לסוכה, שייך להם. ומי שיושב בצל האמונה של הסוכה ומזמין את האורחים העילאים, אורחי האמונה, ואינו נותן את חלקם לעניים, קמים הצדיקים משולחנו, משום שאין להתארח אצל קמצן, שנאמר (משלי כג, ו-ז): “אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו”. שהשולחן שהכין לסעודה הוא שולחן שלו ולא של הקב”ה, ועליו נאמר (מלאכי ב, ג): “וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם”. אוי לו לאותו אדם בשעה שאורחי האמונה קמים משולחנו. ואברהם אבינו שכל ימיו היה עומד על פרשת דרכים להזמין אורחים ולהתקין להם שולחן, רואה שזה שערך את שלחנו לא נתן לעניים את חלקם, קם ואומר: “סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה” (במדבר טז, כו). וכל שאר האורחים העילאים מסתלקים אחריו. ובתוך כך יצחק אבינו אומר (משלי יג, כה): “וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר”, ויעקב אבינו אומר: “פִּתְּךָ אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה” (שם כג, ח), ושאר הצדיקים אומרים: “כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם” (ישעיהו כה, ח).

עוד אמרו שם בזוהר: לא יאמר אדם, אוכל ואשבע ואשתה תחילה, ומה שיישאר אתן לעניים, אלא ראשית הכל יתן לעניים. ואם הוא נוהג כהלכה ומשמח את העניים ומשביע אותם, הקב”ה שמח עמו. ואברהם אבינו קורא עליו: “אָז תִּתְעַנַּג עַל ה’ וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ” (ישעיהו נח, יד). וכן כל שכן כל הצדיקים קוראים עליו פסוקים של ברכה כמובא שם בזוהר.

צריך להוסיף, שגם מי שנותן צדקה לעניים לפני החג כפי הראוי לו, מקיים את המצווה, שכן הוא דואג לשתפם בשמחת החג, ואע”פ כן מצווה גדולה יותר לארח אותם בסוכה.

הזמנת אושפיזין בדורנו ומשמעות אחדות עם ישראל:

יש להתחזק בהכנסת אורחים בסוכות יותר, מפני שכיום התמעטו הרעבים ללחם, אבל מאידך, התרבו העצובים והגלמודים, ומצווה גדולה לטרוח להזמינם להשתתף בשמחה.

לאורך התפילות לאורך השנה בכלל ובימים נוראים בפרט אנחנו מתפללים מהסידור, קוראים את הטקסט בלשון רבים ובטעות אנשים חושבים ומכוונים בזמן הקריאה בלשון יחיד. עיקר התפילה ועצם עניינה הינה אחדות כלל ישראל. האחדות העם היא העיקר והתפילות שלנו באות לאחד אותנו שנבין שאנחנו חלק מקולקטיב גדול ומשמעותי יותר, לאורך אלפי דורות וחשובות יותר מצרותינו הפרטיות. כך שאם אדם מתפלל על כלל עם ישראל ורואה את עצמו כחלק מהכלל בהכרח הוא מתפלל גם על עצמו בתוך שאר ישראל.

הסוכה מביאה לידי ביטוי במעשה אקטיבי את החיבור בכלל, אנחנו עושים צעד, יוצאים מביתנו ומתקרבים ככה לכלל ובמקביל מזמינים את הכלל, האורחים, האושפיזין וכל מי שנוכל לסוכך תחת סוכתנו לשבת בחברותא בסוכת שלום ואחדות.

יהי רצון שנזכה לראות את גדולתנו כעם ולצמוח באחדותנו.